עוד עזרה שכזאת...
יום חמישי אחר הצהרים, ההכנות לשבת בהילוך
גבוה. לפני העקרת מלאכות רבות: כביסה, נקיון, קניות, בישולים, אמבטיות לזאטוטים.
כל אחת "אב מלאכה" שתחתיה תולדות ומכיוון ש'הזמן קצר והמלאכה מרובה'
והשעון איננו חובק מחוגיו מחליטה אמא להזעיק את שרה שלה בת הט"ו, כן היא בבית,
אך אמא איננה 'אוהבת' במיוחד להעזר בה אבל כשאין ברירה...
"ש-ר-ה!" – אין קול ואין עונה
ואין קשב. "שרל'ה, שרתי, סורי" מנסה אמא כינויים נוספים אולי שרה חושבת
שאמא קוראת לשרה של השכנים ועד שהיא לא תקרא לה בכל ה-7 שמות כיתרו בשעתו לא תבין
שהקריאה מופנית אליה.
שרה מגיעה לבסוף "כן אמא מה???"
"מה זה מה?? יום חמישי היום ויש עוד המון
לעשות תעזרי לי בבקשה" "במה אפשר לעזור?!" שאלות מסוג זה עשויות
להוציא את הסבלן בבני אנוש משלוותו, "בואי קחי מטאטא ותארגני לשטיפה"
"היכן המטאטא???" אמא שואפת קורטוב
סבלנות בלי להתפרץ, "בפאתי מרפסת השרות!" "אני לא מוצאת!" אמא הולכת לעזור-לעזור עתה החלה במלאכה כשכל משיכת מטאטא בגניחה וגריפת
יעה באנחה.
כשילד נכנס חלילה 'לשטח האש' זועקת "אמא
אני לא יכולה תיקחי אותם מהר!" לא חולפות הדקות וכבר בכי ויללה
משקבלו "איש כמתנת ידו" משרה.
אז אולי מיותר לבקש מהמתבגרים עזרה, ואולי,
אולי שרה ילדה רעה?
אבל לשרה 'לב זהב' כשצריכים להתנדב היא ראשונה
אתמול נתנה כל חסכונותיה לצדקה...
באמת למה? מה
עושים?
עלינו לדעת ששרה נמצאת
ב'חלום', בעולם משלה – שם ישנה יום ההולדת לחברתה, ספר הספרייה, והבחינה שעל הפרק
(הלוואי...) האחרונים ברשימה הם הבית המבולגן, הכיור עמוס הכלים להתפקע, והילדים
המשוועים לרחיצה.
ואם תשאלו "כיצד
לדעתך שבת יורדת לעולם?!"
בוודאי תספר על
'חוק הטבע' "באה שבת באה מנוחה" הבית מתנקה בעצמו, הבגדים מתכבסים מעצמם
(כבמדבר) מפה לבנה נוחתת משמים ועליה חלות, תבשילים וסלטים, כמן בשעתו.
שרה טרם הכירה את "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת???..."
זמן יחלוף עד שתבנה
את ביתה שלה.
הכלל אומר 'שיתוף
מצמיח שייכות ושייכות גורמת לשיתוף' ע"י שיתופה בהכנות היא תחוש 'שייכת'
לעניין וממילא תשתתף יותר. אך כיצד נכנסים ל'מעגל קסמים' זה?! על כך בעז"ה
בכתבה הבאה ובינתיים... שבת שלום.
