יום שלישי, 21 בינואר 2014

עוד עזרה שכזאת...

עוד עזרה שכזאת...

יום חמישי אחר הצהרים, ההכנות לשבת בהילוך גבוה. לפני העקרת מלאכות רבות: כביסה, נקיון, קניות, בישולים, אמבטיות לזאטוטים. כל אחת "אב מלאכה" שתחתיה תולדות ומכיוון ש'הזמן קצר והמלאכה מרובה' והשעון איננו חובק מחוגיו מחליטה אמא להזעיק את שרה שלה בת הט"ו, כן היא בבית, אך אמא איננה 'אוהבת' במיוחד להעזר בה אבל כשאין ברירה...

"ש-ר-ה!" – אין קול ואין עונה ואין קשב. "שרל'ה, שרתי, סורי" מנסה אמא כינויים נוספים אולי שרה חושבת שאמא קוראת לשרה של השכנים ועד שהיא לא תקרא לה בכל ה-7 שמות כיתרו בשעתו לא תבין שהקריאה מופנית אליה.

שרה מגיעה לבסוף "כן אמא מה???"
"מה זה מה?? יום חמישי היום ויש עוד המון לעשות תעזרי לי בבקשה" "במה אפשר לעזור?!" שאלות מסוג זה עשויות להוציא את הסבלן בבני אנוש משלוותו, "בואי קחי מטאטא ותארגני לשטיפה"

"היכן המטאטא???" אמא שואפת קורטוב סבלנות בלי להתפרץ, "בפאתי מרפסת השרות!" "אני לא מוצאת!"  אמא הולכת לעזור-לעזור  עתה החלה במלאכה כשכל משיכת מטאטא בגניחה וגריפת יעה באנחה.
כשילד נכנס חלילה 'לשטח האש' זועקת "אמא אני לא יכולה תיקחי אותם מהר!" לא חולפות הדקות וכבר  בכי ויללה  משקבלו "איש כמתנת ידו" משרה.
אז אולי מיותר לבקש מהמתבגרים עזרה, ואולי, אולי שרה ילדה רעה?
אבל לשרה 'לב זהב' כשצריכים להתנדב היא ראשונה אתמול נתנה כל חסכונותיה לצדקה...
באמת למה? מה עושים?
עלינו לדעת ששרה נמצאת ב'חלום', בעולם משלה – שם ישנה יום ההולדת לחברתה, ספר הספרייה, והבחינה שעל הפרק (הלוואי...) האחרונים ברשימה הם הבית המבולגן, הכיור עמוס הכלים להתפקע, והילדים המשוועים לרחיצה.
ואם תשאלו "כיצד לדעתך שבת יורדת לעולם?!"
בוודאי תספר על 'חוק הטבע' "באה שבת באה מנוחה" הבית מתנקה בעצמו, הבגדים מתכבסים מעצמם (כבמדבר) מפה לבנה נוחתת משמים ועליה חלות, תבשילים וסלטים, כמן בשעתו.          
שרה טרם הכירה את  "מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת???..."
זמן יחלוף עד שתבנה את ביתה שלה.

הכלל אומר 'שיתוף מצמיח שייכות ושייכות גורמת לשיתוף' ע"י שיתופה בהכנות היא תחוש 'שייכת' לעניין וממילא תשתתף יותר. אך כיצד נכנסים ל'מעגל קסמים' זה?! על כך בעז"ה בכתבה הבאה ובינתיים... שבת שלום.



יום שני, 13 בינואר 2014

'להתנצל' מה זה?!

פרט עליו יש לתת את הדעת:
בעת ההסברה לילד יש לדבר באופן ברור ככל האפשר, ולהשתדל לא להאריך. דיבור כללי או ארוך מדי עלול לבלבל את הילד ולגרום לו שלא יבין את המדובר.
כמו כן יש להקפיד להשתמש במילים פשוטות אין להשתמש במילים נמלצות שאינן מוכרות לילד. לעיתים נדמה לנו שהילד מבין את משמעות המילה, אך במקרה הטוב הוא רק לא מבין, במקרה הפחות טוב הוא מפרש אחרת את המילה, כך שייתכן שלמרות שהילד מקשיב, הוא מבין דברים אחרים לגמרי מהכוונה.
מעשה שארע ימחיש את האמור:
באחד הימים שב ילד צעיר לביתו ובכפו מכתב המיועד להוריו. אביו של הנער קיבל את האיגרת לידו, הרכיב את משקפיו על אפו, פרש את הנייר והחל בקריאה:
"להורי התלמיד שלום וברכה. לתשומת לבכם, בנכם התנהג היום בצורה לא יפה: הוא הציק לחבר, ובשעה שבקשתי ממנו להתנצל הוא סרב בתוקף. בקשתי ודרשתי שוב, אך הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. נא לשוחח עמו על העניין. בברכה, המלמד".
פליאה אחזה באב. לא כך הכיר את בנו מחמדו, אך אם המלמד אומר יש להתקשר לבית המלמד, על מנת לברר במה דברים אמורים.
שילח האב את בנו מן השטח ופנה אל הטלפון. השפופרת הורמה לאחר הצלצול הרביעי. המלמד מעבר לקו אישר את הכתוב: "בנך הציק לילד, ומשהתערבתי הוא הפסיק. דרשתי ממנו להתנצל והוא סירב. חזרתי על דרישתי פעמיים ואף שלוש אך הוא סירב בכל תוקף. בדרך כלל הוא ילד טוב וממושמע אינני יודע מה זה היה לו הפעם. סומך אני עליך, אב יקר, כי תטפל בעניין". סיים האב את השיחה וקרא ליקיר להיכנס:

"ספר לי מה ארע"?
"רבתי עם אחד הילדים", סיפר הילד הנבוך, "והמלמד הגיע, אז הפסקתי, ואז  הוא שאל אותי: 'אתה מתנצל?! אתה מתנצל?! אבא, מה זה נקרא 'להתנצל'?"
כשהמלמד דרש מהילד להתנצל, הוא השתמש במילה שכלל אינה מוכרת לילד – 'להתנצל'. הילד הבין כי 'להתנצל' הכוונה למשהו שלילי מאד כמו ''ויתנצלו את עדיים מהר חורב'' או כמו ''וינצלו את מצרים'', וממילא השאלה ''האם אתה מתנצל?" פירושה: ''האם אתה ממשיך בדרכך הנלוזה, שמא ההתנהגות הקלוקלת מצאה חן בעיניך כך שאימצת אותה לאורח חיים שגרתי?"
על כך השיב הילד בביטחון מלא: לא! חלילה! הוא כבר שב מדרכו וכבר לא יתנצל!
כשהמלמד שאל בשנית: ''אתה מתנצל?'' השיב הילד שוב וביתר עוז: ''מה פתאום?! ודאי שלא!"
וכשהמלמד שאל בשלישית, הילד כבר הבטיח בכל ליבו שלא יתנצל לעולם ועד.
כאשר המלמד כתב את הפתק, הוא כלל לא העלה על קצה דעתו כי ייתכן שילד בן שמונה אינו מבין את פירושה המילולי של התיבה 'להתנצל'...

על כן עלינו לדבר בצורה ברורה, במילים פשוטות ומוכרות לילד. (הסיפור אמיתי)