תהילים
גדולה מעלתה של אמירת תהילים בשבת. בקהלים רבים מייחסים
חשיבות רבה לאמירת התהילים בשבת וישנו אף מעשה המקובל במסורת הקשור לכך.
אציג כאן את המעשה בקצרה, לתועלת הרבים:
לרבי מרדכי מטשרנוביל זצ"ל היה ידיד -
"חברותא". דרכם היתה ללמוד בצוותא. אתרע הדבר שאותו חבר חלה ונפל למשכב
על ערש דווי. משכלו כל הקיצין ונטה למות ל"ע, שיחר פניו רבי מרדכי בבקשה
מיוחדת: "כיוון שידידים אנו, הבטיחני נא שלאחר פטירתך תבוא אלי בחלום ותספר לי
את הנעשה עמך"; ואכן הבטיח לו הידיד שיעשה כן. לאחר זמן לא כביר נפטר הלה
ונסתלק לבית עולמו. לאחר שחלפו כמה שבועות, הופיע אל רבי מרדכי בחלומו ואמר:
"את הנעשה כאן אין לי רשות לומר לך, אך שני דברים אוכל לומר לך: אין כאן גרוע
ומבוזה מאשר אדם המגיע לכאן וכספי גזילה מצויים תחת ידו, כספים שבאו אליו שלא
ביושר ואין דבר מעולה יותר מהמסיים את ספר התהילים בשבת", חתם דבריו ונעלם.
זו הקבלה אשר מצויה בידם.
בביתנו אנו, ארגנו תהילים לבני המשפחה, אך אם הילדים חפצים
ללכת לתהילים המאורגן במקום אחר, הרשות נתונה בידם ובלבד שבסיום אמירת התהילים
ישובו הביתה. כמו כן ארגון "בתיה" לבנות, בו מתנדבות מדריכות אחראיות
המפעילות את הבנות, הוא דבר טוב ויפה. הבה ונחזיק טובה ליוזם הרעיון, הרב הלל
ליברמן זצ"ל, למפעיליו ולמתנדבות המסורות.
גם כאן יש להקפיד
שהבנות תשובנה הביתה מיד עם הסיום.
אבות ובנים
בשבתות הקיץ מתקיים בבתי המדרש לימוד של "אבות
ובנים" ובוודאי מנהג יפה הוא ומקשר בין האב לבניו. [ובלבד שילמד עימם בנחת
ובהארת פנים ולא יטיל עליהם אימה יתירה והקפדה, מעין מה שמצטטים בדרך צחות את
הגמרא: "מבני בניו של המן לימדו תורה בבני ברק. מבני בניו של סיסרא לימדו
תינוקות בירושלים". סנהדרין צ"ו.]
שני זמנים רגישים נוספים קיימים במהלך בשבת וברצוני להזכירם:
הראשון שבהם הוא ליל שבת.
לא להירדם בשמירה!
ליל שבת. שעת חצות. בעוד אני יושב בביתי, עולים ונשמעים קולות
מן החוץ, מהרחוב הסמוך, קולות שיחה רמים - "קול ענות אנכי שומע". שיחה
המתנהלת בין קבוצת בנים המטיילת ברחוב לבין קבוצת בנות המטיילות אף הן. הללו
משליכים כמה מילים ואלו מצחקקות ועונות והשיחה גולשת לפסים שאינם ערבים לאוזן
והנפש סולדת מהם. הכל בדרך צחוק ובדיחות הדעת.
ברצוני להדגיש: המקום
הוא מקום חרדי למהדרין והבנות אף הן ממשפחות טובות. הבחורים הם משכונה אחרת, שחלפו
בסמוך ונראה, ובפגישה אקראית ליהגו עם הבנות.
רעייתי שאף היא היתה
שותפה להאזנה לשיחה זו, זיהתה כמה מהבנות: זו ממשפחה פלונית וזו ממשפחה אחרת,
משפחות מצוינות.
כאן תופנה השאלה להורים "היכן ההשגחה שלכם?! ממתי
מטיילות בנות בחצות לילה ברחובות קריה?!"
האב שליט"א יושב "בשבת תחכמוני" בבית המדרש
שקוד על תלמודו והרה"ח האב השני מסב ל"שבת אחים" בבית מדרש חסידי,
שם שרים בצוותא בדבקות זמירות שבת. השלישי עלה על יצועו בשעה מוקדמת על מנת להשכים
קום וכעת עסוק הוא ב"סוגיית החלומות" מפרק תשיעי במסכת ברכות.
מה עם בנותיכם, רבותי?!
בהרצאה שהתקיימה בעיר דרומית, שחתי דברים אלו באזני הורים
ונדמה היה מעט כי אולי הגזמתי קמעא ושמא
מפליג אני במקצת בחששותיי.
למחרת שובי לעירי התדפק על דלת ביתי אדם המבקש לשוחח עמי
בבהילות.
הזמנתי אותו להיכנס ולשבת והוא החל שופך את ליבו ומתנה
צרותיו, "צרת הבת", בפני:
בתו, בת החמש עשרה,
מצאה לה "חבר", נער בגיל שבע עשרה, בן למשפחה טובה שהידרדר ומעד, החליק
מן הדרך אל שוליה ועתה אף "חברותא" איווה לו. האב אינו יודע מה עצה ישית לנפשו באשר הבת
נפגשת אתו בכל פעם והנה לאחרונה זנחה את ספסל הלימודים והחלה לחזור כל ערב בשעה
מאוחרת מאד ולעיתים לפנות בוקר.
"מאין צמחה ההיכרות והיכן פגשה את הבחור?" שאלתי.
-"בטיול בליל שבת, זה התחיל מכמה מילים, שהחליפו ביניהם
בצחוק", השיב האב...[שחוק וקלות ראש מרגילין...] שמעתם?! מטיול בליל שבת
בשכונה חרדית גלאט!
משמים הראוני שלא הגזמתי ולא טעיתי.
טיולים של גדודי בנות ברחוב בדיוק בשעה בה חוזרים הגברים מבית
הכנסת, גם הם אינם תורמים במיוחד לצניעות... "בנות צעדה עלי שור".
שימו לב לבנותיכם בליל שבת! אל "תירדמו בשמירה" שלא
תהיו חלילה מן הבוכים כאשר הקיצו מאוחר מדי.
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי
כ"ב)
