פיתרון ל"מאחרים כרוניים"

בס"ד

התראה מוקדמת – המאחרים הכרוניים.

תמצאו אותם בכל מקום בפתח הבנק, בתחנת האוטובוס בדואר, ואפילו בבית הכנסת. הצד השווה שבהם שהם מתנשמים ומתנשפים ו... מאחרים. אלו שתמיד מאחרים, איחרו ויאחרו לכל מקום ואף תירוץ מוכן באמתחתם: האוטובוס ברח, זה לא באשמתי. אלו הם המאחרים הכרוניים ברוכים הבאים למועדון. בעייתם של אלו היא: אומדן זמן לקוי נדמה להם שיש עוד זמן. למה לצאת לתחנה לפני הזמן?! כמו כן יש כאלו שבענייני ממון יש להם אומדן לקוי והם מוציאים עוד ועוד ויהיה בסדר... 

ישנם כאלו שמאוד אכפת להם שלקוחותיהם לא יאחרו, לדוגמא חברות התעופה. להטיס מטוס עם מקומות ריקים דבר חסרון כיס ניכר, הכיצד הם מתמודדים עם המאחרים הכרוניים? הם משתמשים במערכת הכריזה המודיעה ומעדכנת בכל כמה דקות אימתי הטיסה אמורה לצאת. תזכורות אלו עוזרות למאחרים הנ"ל להתארגן בזמן אמת.

כשפונים לאדם "בוא תשלים מנין" "צריך דחוף לקנות דייסה" וכו' הוא יגיב בדרך כלל, "רגע" "עוד מעט" "כבר..." הוא זקוק לסיים את העניין בו הוא עסוק ואז לעבור לעניין הבא. כשאני לוקח מישהו בוא מייד הוא חש שאני 'סוחב' אותו 'גורר' אותו. כאשר התורה אומרת "ויאמר.... אל משה קח את אהרון" אומר רש"י: "קחהו בדברים" אין לקיחת אדם ובעל חיים דומה בעל חיים נלקח באמצעי ריתום אך האדם ניקח בדברים.

עתה נחזור אל הסוגייא בה עסקנו במאמר הקודם כיצד ניתן להפעיל את המתבגרים, האם ניתן לקבל עזרה מבן/בת מתבגרים?! ובכן הכלל הראשון תפתחו בהתראה מוקדמת  "עוד שעה נתחיל בהכנות לשבת, אני ארצה שתעזור לי "לאחר חצי שעה תבוא עוד תזכורת: "עוד חצי שעה מתחילים" [בבקשה לומר בניחותא ולא בגערה בקול מאיים המעורר התנגדות פנימית] לאחר מכן עוד רבע שעה ובעוד חמש דקות... 

באופן זה המוח 'מעכל' את העומד לפנינו ההתנגדות פוחתת והדברים נעשים 'חלק' יותר.

ה'התראה המוקדמת' פועלת בהשכבת הילדים לישון, בהליכה בצוותא לבית הכנסת, ביציאה לנסיעה ועוד. השתמשו בה, בהצלחה...!

מחקר בבקבוקי חלב - סיפור מיוחד

בס"ד

עבודת מחקר בבקבוקי חלב

מספר איש חינוך על מעשה שהתרחש עמו לפני כחמשה עשורים, בהיותו פעוט בן שלוש- ארבע. המאורע נחקק היטב בתודעתו, כולל המחשבות וההרהורים שעלו אז במוחו.

הוריו התגוררו באותה תקופה בשכונה ירושלמית ותיקה. מכוניות כמעט שלא היו אז, מה גם שבסמטאותיה הצרות של השכונה לא הייתה אפשרות למעבר רכב, כך שניתן היה לשלוח אפילו זאטוט צעיר לחנות המכולת ללא חשש מסכנותיו של הכביש.

גם הפקדת כסף בידי ילד כה צעיר לא היוותה בעיה, שכן בעל המכולת הכיר את התושבים כולם – כולל צאצאיהם הרכים – הוותיקים והחדשים, וידוע ידע כי ההורים ישלמו לו בבא העת שכרו משלם.

באחד הימים נשלח בעל המעשה על ידי אמו לחנות המכולת על מנת להביא שני בקבוקי חלב. האם ציידה אותו בסל רשת והזהירה אותו כי ישגיח היטב על הבקבוקים לבל ישברו חלילה. באותם הימים היה החלב משווק בבקבוקי זכוכית ולא בשקיות כבימינו.

נטל הילד את הסל וכשהוא מצויד במיטב אזהרותיה של אמו יצא לחנות, העפיל על שתי המדרגות בפתח ופנה למוכר בקול צייצני: "אמא בקשה שני בקבוקי חלב". המוכר האזין לו בסבר פנים רציני, הכניס לסלו שני בקבוקים, צבט בלחיו בחיבה ופטרו לשלום.

נטל הנער את הסל ופנה לצאת. בעת רדתו במדרגות נשמע צלצול זכוכית, הבקבוקים בסל שטרם הסכינו למשכנם החדש, התנועעו מטלטולי הדרך, נקשו זה בזה ואף פגעו במדרגה. 

פתח הפעוט את סלו בציפייה לראות בתוכו שברי זכוכית רטובים, להפתעתו גילה שני בקבוקים בריאים ושלמים.

"ככל הנראה חוסנה של הזכוכית רב יותר משחשבתי", הרהר הפעוט ועל כן פנה לבדוק ביתר שאת את חוזקם. הוא הניף את הסל בשנית אל המדרגות אך הפעם לא עמדה לבקבוקים עוצמתם המפורסמת והם התנפצו בקול רעש כשהחלב ניגר מתוכם ויוצר שלולית לבנה.

נטל הפעוט את הסל ובתוכו שברי הזכוכית. משקלו  קטן פלאים, לכן הגיע חיש מהרה לביתו.

בפנים מושפלות הגיש לאמו את הסל עם שרידי הבקבוקים ז"ל. נאנחה האם  "כנראה שהוא קטן מדי לדברים כאלו"  אך לא כעסה – אין בוכים על חלב שנשפך. ניקתה את הסל והכול בא על מקומו בשלום.

מעשיה זו משקפת את אורח מחשבתו של ילד. מצוי הוא תדיר בעיצומו של 'מחקר' לימודי בו מנסה הוא דברים שונים ובודק את תגובות הטבע. אין הוא גורם נזקים מתוך רוע וזדון חלילה, הוא עושה זאת אך ורק לצורך מחקרי, מנסה ובודק כמדען בעל שם, אך לדאבונו, מה לעשות, לפעמים, בהחלטת פתע, המולקולות נפרדות וחפצים יקרי ערך הופכים לשברים ולגרוטאות.  

אגב- בעל המעשה הוא, אני עצמי.

לא תאמינו איזה אורח בשרוול... סיפור

אורח  בשרוול

היה זה בשבת בבוקר בשעה בה יוצאים לתפילה. פניתי לילדי והכרזתי: "בואו יוצאים לבית הכנסת להתפלל לקב"ה".

נטלתי את הבקצ'ה (מעיל השבת) מהמתלה שעל הקיר, לבשתי את הבגד והחילותי פוסע במדרגות החוצה יחד עם הילדים.

לפתע חשתי מעין דקירה בכתף שמאל, כנראה איזה חוט נוקשה מפינות הבגד - חלפה מחשבה במוחי. העברתי את היד מעט על השרוול, והמשכתי בדרכי. אלא שאז התעצמה הדקירה יותר. מה זה יכול להיות? חשבתי. אולי קוץ? רגע -  ואולי זו דבורה או צרעה? החלה מחשבה מבעיתה להפחידני. פשטתי באחת את המעיל והוא נשר ארצה. מה ראיתי... עקרב שחור יצא מתוך השרוול והחל להימלט על נפשו. עוד אני המום מהאורח הפולשני הגיחה חתולה מהשביל, תפסה את העקרב וברחה כששללה בפיה.

אותו יום ערכתי קצת "חשבון נפש". מה בעצם אירע? קודם עקרב שדקר אותי, ואח"כ תפסה אותו חתולה - וכל זה בדרך לתפילה, מה המשמעות של זה?

עלה במחשבתי שכך הוא פשוטם של דברים: העקרב היה מוכן ומזומן לעקצני, שלוח משמים. שלושה דברים באים בהיסח הדעת – משיח מציאה ועקרב. [גמרא סנהדרין צ"ז]

כתוב בזוהר כשהאדם יוצא מביתו לבית  הכנסת להתפלל יוצא כרוז המכריז תנו כבוד לדיוקן המלך, סורו מדרכו, אין רשות לאף אחד לקטרג עליו ולהזיקו. כשהכרזתי: ילדים יוצאים לבית הכנסת להתפלל' באותו רגע לא היה לו רשות להזיקני עוד, נמנעו ממני היסורים [אגב גם על עקיצת עקרב שחור מחללים שבת משום שיש הרגישים מאד לעקיצה זו] 

ולא רק זה אלא מיד נזדמנה לי שם חתולה שטיפלה בו [מנפלאות הבורא שהחתולים מחוסנים מעקיצת עקרב] וחסכה ממני את ההכרעה האם מותר להורגו וכיצד? [סוגיא שלימה במסכת שבת]

הצביטה שחשתי בכתפי הייתה מהצבתות שלו שבהן ניסה להתייצב ולאחזני. לאחר שקיבל כמה ליטופים ניסה לעוקצני אך הזנב שלו עם שני העוקצים היה מכופף בצורה שלא הצליח לבצע זאת.

מסתבר כי כאשר מכריזים בלהט על ההליכה לבית הכנסת – יש לכך מלבד ערך חינוכי גם תועלת גשמית...

עצה המחוללת שינוי בבית!

ילדי חיכיתי לך!

צפו בעצה פשוטה המחוללת שינוי מהותי בהתנהגות הילד ויוצרת אוירה טובה בבית