לא תאמינו איזה אורח בשרוול... סיפור

אורח  בשרוול

היה זה בשבת בבוקר בשעה בה יוצאים לתפילה. פניתי לילדי והכרזתי: "בואו יוצאים לבית הכנסת להתפלל לקב"ה".

נטלתי את הבקצ'ה (מעיל השבת) מהמתלה שעל הקיר, לבשתי את הבגד והחילותי פוסע במדרגות החוצה יחד עם הילדים.

לפתע חשתי מעין דקירה בכתף שמאל, כנראה איזה חוט נוקשה מפינות הבגד - חלפה מחשבה במוחי. העברתי את היד מעט על השרוול, והמשכתי בדרכי. אלא שאז התעצמה הדקירה יותר. מה זה יכול להיות? חשבתי. אולי קוץ? רגע -  ואולי זו דבורה או צרעה? החלה מחשבה מבעיתה להפחידני. פשטתי באחת את המעיל והוא נשר ארצה. מה ראיתי... עקרב שחור יצא מתוך השרוול והחל להימלט על נפשו. עוד אני המום מהאורח הפולשני הגיחה חתולה מהשביל, תפסה את העקרב וברחה כששללה בפיה.

אותו יום ערכתי קצת "חשבון נפש". מה בעצם אירע? קודם עקרב שדקר אותי, ואח"כ תפסה אותו חתולה - וכל זה בדרך לתפילה, מה המשמעות של זה?

עלה במחשבתי שכך הוא פשוטם של דברים: העקרב היה מוכן ומזומן לעקצני, שלוח משמים. שלושה דברים באים בהיסח הדעת – משיח מציאה ועקרב. [גמרא סנהדרין צ"ז]

כתוב בזוהר כשהאדם יוצא מביתו לבית  הכנסת להתפלל יוצא כרוז המכריז תנו כבוד לדיוקן המלך, סורו מדרכו, אין רשות לאף אחד לקטרג עליו ולהזיקו. כשהכרזתי: ילדים יוצאים לבית הכנסת להתפלל' באותו רגע לא היה לו רשות להזיקני עוד, נמנעו ממני היסורים [אגב גם על עקיצת עקרב שחור מחללים שבת משום שיש הרגישים מאד לעקיצה זו] 

ולא רק זה אלא מיד נזדמנה לי שם חתולה שטיפלה בו [מנפלאות הבורא שהחתולים מחוסנים מעקיצת עקרב] וחסכה ממני את ההכרעה האם מותר להורגו וכיצד? [סוגיא שלימה במסכת שבת]

הצביטה שחשתי בכתפי הייתה מהצבתות שלו שבהן ניסה להתייצב ולאחזני. לאחר שקיבל כמה ליטופים ניסה לעוקצני אך הזנב שלו עם שני העוקצים היה מכופף בצורה שלא הצליח לבצע זאת.

מסתבר כי כאשר מכריזים בלהט על ההליכה לבית הכנסת – יש לכך מלבד ערך חינוכי גם תועלת גשמית...