צהרי יום השבת
תמה גם נשלמה סעודת יום השבת וההורים נרם יאיר נערכים לקיים
את מצוות היום הניצבת על הפרק "שינה בשבת תענוג". לעיתים יקיימוה בהידור
רב לפי השיעור המחמיר ביותר, בפרט בשבתות הקיץ ארוכות הצהריים, "ישנתי אז
ינוח לי", "ושכבת וערבה שנתך".
אך, רגע של מחשבה: מה עושים הילדים בשעות ארוכות אלו?!
יום השבת אין כמוהו להתעלות. אך מתוך הניסיון ה"לא
מתוק", אם אין משגיחים כדבעי, אין כמוהו להתדרדרות.
ידוע לנו מתוך עובדות ברורות וכאובות, על ילדים ובני
נוער רבים שהתדרדרותם החלה דווקא בשבת.
קיימים במשך יום השבת כמה זמנים רגישים ומועדים במיוחד. אחד
מזמנים קריטיים אלו הוא זמן מנחת השבת.
עת זו, עת רצון היא, "רעווא דרעוין", זמן הסתלקותם
של משה, יוסף ודוד. מצד אחד זמן זה מסוגל להתעלות [הרבי מקאצק התבטא פעם ואמר כי
מה שנאמר במסכת אבות "יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה יותר מכל
חיי העולם הבא" הכוונה לשעה זו של השבת.] אך מאידך, אם הילדים נמצאים ללא
השגחה ראויה בשעה זו, חשופים הם לסכנות רבות בגשם וברוח.
הבה אספר מעט סיפורים שאכן אירעו במציאות, מתוך הידועים לנו.
בשבת בצהריים יצאו הילדים החוצה, מצאו חברים והחלו לשחק יחד.
ככל שחלף הזמן החל המשחק הופך משעמם וחסר טעם. או אז החליטו לחפש משהו מעניין
יותר. יצאו הילדים לטיול עד שהגיעו לשדה, תרו אחרי משהו מעניין ואטרקטיבי
ו...מצאו.
בקשתי שטוחה לפניכם, החזיקו היטב בידיות הכסא עליו אתם יושבים
כעת, על מנת שלא תצנחו ממנו, כאשר תשמעו מה טיבה של אותה "מציאה". הם
מצאו "רימון נפל", רימון יד ששלפו את נצרתו, אך משום מה לא התפוצץ. הם
הרימו את הרימון, שדווקא מצא חן בעיניהם - "רבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל
קליפתו זרק..." - והחליטו שהוא ישמש אותם ככדור למשחק. כך הם שיחקו עד...
עד... שעבר שם אדם המבין מה טיבו של ה"צעצוע" וכמעט שהתעלף ממראה עיניו.
בקיצור, בעצם יום השבת הזעיקו חבלן, שטיפל בצעצוע הנאה, ובקריאת התורה במנחה ברכו
חמשת האבות ברכת הגומל...
וממעשה זה למעשה נוסף:
בצהרי יום השבת הגיעה
אל ביתנו חברה של אחת מבנותינו תחי' על מנת לשחק יחד.
"רק משחקים
רגועים ושקטים", ביקשנו/דרשנו מהשתיים, מתוך הידיעה והניסיון, שבשעה זו
שכיחות תקלות וקיים חשש לדברים שיש בהם משום סכנה.
"כן, בוודאי!" הבטיחו הבנות חגיגית, "רק שקטים
ורגועים". אקצר, לא אאריך, ואומר ש"המשחקים הרגועים" שודרגו במהלך
הזמן למשחק "תופסת" ומרדפים שונים שהסתיימו באופן לא נעים במיוחד.
עוד סיפור שאינו מותיר טעם טוב במיוחד:
באחת המשפחות, בשעת צהריים בשבת, בעוד ההורים נחים, עסקו
הילדים "במסכת קינים".
"כי ייקרא קן ציפור" - הם מצאו קן ובו גוזלים רכים.
נטלו את הגוזלים ממעונם והחלו לשחק עמהם/בהם ואף שרו להם כדי לשמחם. בתחילה לימדו
אותם ללכת, אחר כך לרוץ ולבסוף - לקפוץ. לא נתקררה דעתם של הילדים עד שהטביעו את
הגוזלים בקערת מים (מתוך כוונה טהורה ללמד אותם לשחות).
בשבוע שבא לאחר מכן,
אם המשפחה, שהיתה מעוברת, הפילה בפתאומיות את עוברה.
[סכנות נוספות מצויות בשעות אלו שבהן אין השגחה, וד"ל.]
שעות צהרי השבת מחייבות שמירה והשגחה! כאשר הילדים קטנים אין
הם יכולים עדיין להעסיק את עצמם (ואף אינם מאפשרים להורים לנוח כלל).
אני זוכר כיצד ערכנו
בביתנו תורנות. שעה נחה רעייתי תחי' ואני השגחתי על הילדים, לאחר מכן החלפנו
תפקידים: היא השגיחה ואני פרשתי למנוחה. כך נהגנו במשך כמה שנים.
לאחר מכן, כשהילדים גדלו במקצת והגדולים היו מסוגלים להשגיח
על הקטנים ולהעסיקם, סמכנו עליהם "להזהיר גדולים על הקטנים", אך תנאי
התנינו: לא יוצאים לשחק בחוץ, גם לא במרפסת (הדבר עלול להפריע לשכנים שנחים בעת
כזאת, "טוב שכן קרוב..."), לא הולכים לחברים, (כדי שלא יפריעו בבתים
אחרים) ולא מביאים חברים אלינו הביתה (כדי שלא תתנהל "מסכת חגיגה" גדולה
מדי).
ניתן להעסיקם בקריאה. יש לדאוג מבעוד מועד שיהיה מצוי בבית
עבור בני הנוער והילדים חומר קריאה איכותי ומעניין בשפע. [אצלנו נהוג בכל חג לקנות
בנדיבות מספר ספרי קריאה איכותיים חדשים. כך הופכת השהות בבית לחוויה נעימה
לילדים. "רבי אליעזר אומר - משבח אני את העצלנים ברגל", ובחג הסוכות הם
מבלים בסוכה. כמו כן יוכלו לשחק במשחקים שהועדנו לשעה זו. והם מן המשחקים המותרים
בשבת ואין בהם בעיה הלכתית כדוגמת משחק שאין חלקיו נתקעים בחוזק זה בזה וכו' עי'
שמירת שבת כהלכתה פרק ט"ז.]
אף כיבוד נכין עבורם
במיוחד לעת הזו. באורח שכזה חולפת השעה באופן רגוע בדרך כלל.
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"
(משלי כ"ב)
|
נכתב ע"י הרב דוד
פיירמן
מנהל סמינר "ואת
עלית"
מחבר הספרים:
"מתי ישמעו ילדי
בקולי?"
"שולחן השבת יחד עם
הילדים"
"עד כאן" –הצבת
גבולות ומשמעת
הרצאות חינוך ומשפחה
-דיסקים
|
גיליון חינם במייל : 9999587bb@gmail.com
054-8442639 02-9999586
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה