הקיצו ורננו שוכני...
זמן נוסף הרגיש במיוחד הוא עת "שחרית של
שבת".
תופעה ידועה ומוכרת היא, הקושי להעיר את הבנים בבוקר
לתפילה: "אבא, אל תדאג, אני אבוא אחר כך".
האב הנחפז
וממהר לבית הכנסת, חש לחוץ וחושש פן יאחר ויגיע לתפילה ב"ועלו מושיעים בהר
ציון" או ב"וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ", נכנע ומוותר: "אבל
תבוא, כן?!"
אחר הדברים האלה, כאשר נוכח האב לדאבונו שהבן לא ממש
הגיע, שואל הוא: "היכן התפללת?!"
ב"תפילה למשה"... ב"תפילה
לדוד"... עונהו ה" בן יקיר".
אך לאמיתו
של דבר, לא התפלל אפילו ב"תפילה לעני", יתכן אולי ב"תפילה לחבקוק
על שיגיונות" ...
אין הולכים לבית הכנסת אלא עם הילדים יחדיו! "ואני והנער נלכה עד כה",
"וילכו שניהם יחדיו" ,"כי איך אעלה אל אבי והנער איננו
איתי?!"
על מנת להצליח במשימה בעלת ערך עליון זו, עלינו
להתחיל מבעוד מועד להקיץ את הילד משנתו.
לא בשנייה
ה"תשעים ותשע, פסיק תשעים ותשע", אלא [לכל הפחות] כחצי שעה לפני הזמן
המיועד ליציאה מן הבית.
לכל אדם
דרוש זמן מה על מנת לעבור ממצב שינה למצב יקיצה.
הילד שקוע
עמוק בחלומו ואנו מבקשים באחת 'לקטוף' ולנתק אותו מן השינה הערבה לו. [הובא
בקדמונים חכמי אשכנז "שמעתי ממה"ר שלום שמה שבני אדם ישנים בבוקר ויותר
נוטין דעתן לישן מכל הלילה היינו משום שבבוקר אומרים החיות והמלאכים שירה ומזה יש
נחת רוח לנשמה". מנהגי מהר"ש מנוישטט תכ"ב.]
מובן שאין כוונתנו לשבח ולעודד בזה את שנת השחרית
שהיא מ"הדברים המוציאין את האדם מן העולם". אבות ג'.
אנו דורשים ממנו לעבור מיידית לעולם המעשה:
להתעורר,לומר מודה אני, ליטול ידיים, להתלבש ולהתארגן במהירות ליציאה מן הבית.
מעבר זה יוצר את הקושי.
הדרך הטובה ביותר היא דרך ההתראה המוקדמת:
"שמואל, בעוד מחצית השעה אנו יוצאים לתפילה!".
זו תהיה ההתראה הראשונה וגם אם היא לא זכתה לתגובה
ברורה, הרי שכבר הנחנו את הנדבך הראשון ליקיצה.
אחר חמש דקות תבוא ההתראה השנייה:
"יצחק,
בעוד עשרים וחמש דקות אנחנו יוצאים לבית הכנסת לתפילה, נא ליטול ידיים, להתלבש
ולהתארגן".
כאן, כבר באה ההודעה באופן מפורט יותר; הדגשנו באופן
מעשי את סדרת הפעולות הנדרשות: ליטול ידיים, להתלבש, להתארגן.
כך התראה
אחר התראה. ללא רוגז, ללא ביטויי גנאי והשפלה, ללא תוספת טרוניה: "למה צריך
להעיר אותך עשר פעמים?!"
עד מהרה ניווכח כיצד פועלת שיטה זו באופן יוצא מן
הכלל. ההכרה שיש לעזוב את המיטה הנוחה ואת חלומות הפז אשר שווא ידברו, מחלחלת
בהדרגה אל התודעה ופועלת את פעולתה. [עוד על "ההתראה המוקדמת" כתבתי
בהרחבה בספרי "מתי ישמעו ילדי בקולי?!" עמוד 75. עיין שם ותמצאנו.]
"וילכו שניהם יחדיו".
[הילכו שניים
יחדיו בלתי אם נועדו?!"]
עת זו בה פוסעים בצוותא לבית הכנסת תועלתה רבה. זו הזדמנות של פז לחיזוק קשר חיובי
עם הילד.
הושט ותן ידך לילד ונהל עמו שיחה לבבית נעימה.
ההליכה הנעימה לבית הכנסת יחד עם האב נצרבת בזיכרון שבתודעתו כחוויה נעימה. הוא
ייטול תחושה זו עמו והיא תלוונו למשך כל ימי חייו.
לעיתים,
מחמת רוב טרדותינו, אין אנו מודעים די הצורך לכך שהזמן חולף עובר לו ללא הרף
ולבלתי שוב. הילדים גדלים, מתבגרים ופונים לבנות את ביתם הם. הזיכרונות היפים,
החוויות הנעימות, הרגשות העמוקים,[ולחילופין, אלו שאינם כאלה...] ילוו אותם ויביאו
להם תועלת [או חלילה...] למשך כל ימי חיי
הבלם.
תפילת הוותיקין
כעת ברצוני להתייחס
לתפילת הוותיקין בשבת.
"וותיקין - אנשים ענווים ומחבבים מצווה". [רש"י
ברכות ט'.] הללו משכימים קום לתפילה עם הנץ החמה - "ייראוך עם שמש" -
וכך מצוותה מן המובחר. [שו"ע או"ח נ"ח.] דבר "ברור כשמש"
הוא, כי מעלתה וחשיבותה של תפילת השחר בעת זו רבה מאד, כידוע.
אמנם, כאשר מגיעים אנו לסוגיית חינוך הילדים, יש
לבחון את הדברים במאזני צדק.
אם אכן הילד משכים קום עם אביו - "בן חכם ישמח
אב" - והולכים הם יחדיו, מה טוב ומה נעים, "אין פרץ ואין צווחה".
אך אם הילד מתקשה להתעורר בשעה זו והוא מבטיח שיתפלל במניין מאוחר יותר, אף אם
נניח שההבטחה תקוים [דבר המוטל בספק רב], חיסרון יש כאן.
הילד נמצא
בבית הכנסת ללא אב שישגיח עליו כדבעי ומי יערב לנו שהוא אכן יתפלל?!
"אנכי אערבנו מידי תבקשנו", ואם אכן יתפלל - כיצד תיראה ואילו פנים יהיו
לה, לתפילה זו?! את מי ייקח
לדוגמא לו?!
זאת, בנוסף לסיכון שיטפלו אליו חברים שאינם מהוגנים,
או טיפוסים שליליים, אנשי דלא מעלי.
בכגון דא,
על מצב שכזה, בו האב מתפלל וותיקין והבן מתפלל במניין מאוחר יותר, שאול נשאל מרן
הסטייפלר הגאון הצדיק ר' ישראל יעקב קנייבסקי זצ"ל והשיב חד משמעית:
"אין להניח את הילד ללכת לבדו. אם האב חפץ להתפלל וותיקין יערב לו, וכך יעשה,
אך זאת בתנאי, שלאחר התפילה ישוב לביתו וידאג לכך שבנו יתארגן ויצא
בזמן וכראוי לבית התפילה ולא די בכך אלא יתלווה לבנו וילך עמו לתפילה ויישב
לידו במשך כל התפילה אך ורק באופן הזה!"
"אם לא אביאנו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לאבי
כל הימים". [הפסוק להטעמה ואינו המשך דבריו של הסטייפלר.]
