אפשר למכור את הש"ס
בינה יתירה
נשים שואלות לא אחת "מה עושים כשהבעל אינו אומר דברי
תורה ואיננו מספר מאומה?!" אולי אין לו הסבלנות הנדרשת להעביר את המסר לילדים
ויתכן שהוא חש כי איננו מסוגל. מצוי מאד שבשעת הסעודה
מתלונן ראש המשפחה
שליט"א כי עייף ומותש הוא מעמל השבוע ולא נותר בו ולו קורטוב של כוח. הצד
השווה בכל הנימוקים הוא, שתפקיד זה איננו מתמלא כראוי ונותר כעין חלל ריק.
שאלתן היא, במקרה מעין זה המתואר, האם הן יכולות לעשות זאת?
האם הן יכולות לספר ולנהל את דברי התורה על
השולחן?
ובכן אותן נשים החפצות לשפר ולקדם את תוכנו של שולחן השבת
בביתן, תוכלנה לסייע ולעזור בסיפור ובהעברת
המסר. אך תיטבנה לעשות זאת, אם תעשינה את הדבר בעדינות, בחכמה ובבינה
יתירה.
בשום פנים אין לעשות זאת באופן שיגרום לבעל את התחושה שהיא
תופסת את מקומו ואת כיסאו. דבר זה אינו
טוב ואיננו נכון מבחינה חינוכית עבור הילדים. האישה מסייעת, עוזרת ונותנת
לו את הכבוד ולא "גוזלת" ממנו את התפקיד.
יש להעניק לבעל את הכבוד הראוי לו ובמקביל לכך להזרים את
שולחן השבת.
אמרו חז"ל:
אמרו חז"ל: "אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא
עושה רצון בעלה";[תנא דבי אליהו רבא ט'] וכבר פירשו עניין זה שהיא עושה, בונה
ומחזקת את רצון בעלה.
בשעה בה היא שומעת אותו אומר דבר תורה, היא תביע הערכה, תשבח
את דבריו ותאמר: "איזה חידוש! ממש נפלא!", "ילדים, שמעתם מה אבא
אמר..." ותעשה כן בפני הילדים, או אז חזקה על פעולה שכזו שתגרום ל"עשיית
רצון בעלה", שיווצר אצלו חיזוק חיובי לחזור ולומר דברי תורה בהזדמנויות
נוספות.[דעת לנבונה, כי יש לומר זאת בעדינות ובצורה מכובדת ולא באופן שתלטני או
עוקצני, שרק יגרום לתוצאה מנוגדת]
כאשר אלוף נעוריה
יושב ולומד, תאמר לו שיש לה הרבה סיפוק ונחת מכך שהוא מביא את קול התורה הביתה וזה
ממש מאיר את כל הבית והיא גאה בו, כפי שנהגה רחל אשת רבי עקיבא בשעתה.
[לעיתים, אך הגאווה האישית מונעת מאיתנו להחמיא ולגלות הערכה.
"אין צורך להגיד, זה מיותר" ,"זה הרי מובן מאליו". אך האמת
היא, כי "לא מתאים לי לומר", "זה לא לפי כבודי" (ואולי קודם
שיעריכו את מה שאני עושה ואח"כ גם אני אעריך)]
כאשר הוא הסביר משהו
לילד בצורה יפה, שבחי אותו על כך; שבחי אותו על סבלנותו לילדים.
בדומה לזה, החמיאי לו
על תגובה מתונה מצדו שנאמרה במענה רך, תוך שליטה במידות, באותו דו שיח שהיה לו עם
אדם טרחן, פוגע ומעורר כעס ומדנים.
עודדי אותו לדבר ולספר על ידי שתכבדי אותו לפני בני הבית:
"אבא, בבקשה תלמד אותנו על פרשת השבוע", או "ילדים, בואו נשמע מה אבא הכין עבורנו
השבת". תני בידו את שרביט ההנהגה.
לאחר מכן, ניתן ברשותו להוסיף על זה. "ברשותך אני רוצה
להוסיף משהו..." והכל בעדינות, בכבוד ובבינה יתרה ולא בגישה של: "אני
רואה שאתה לא מדבר, אז אני אעשה זאת".[הגד הוגד וספר סופר לי, על בית שבו
הייתה האישה, ברצותה להגביר את המוטיבציה והחשק של בעלה ללימוד התורה, נוהגת בדרך זו:
בכל פעם שהיו מגיעים אורחים לביקור בביתם, היתה זו מתלוננת
בפניהם על בעלה שאיננו לומד מספיק ו"אפשר למכור את הש"ס הזה השוכן
בספריה המכובדת אשר בחדר האורחים, בין כך הוא אינו משתמש בו..."
זו הייתה הדרך
"הנאותה", בה מצאה לנכון האישה החכמה - "חכמת נשים בנתה
ביתה", "אוהבת תורה ורודפת תורה" - לעודד אותו... ללא ספק תוכלו
לתאר לעצמכם עד כמה הועילו דברי העידוד שלה...]
מצויים בתים רבים בהם האישה עוזרת ומסייעת באופן פעיל בניהול
התוכן הרוחני של שולחן השבת.[מדובר באופן שאינו עומד בסתירה לכללי הצניעות, כשאין
אורחים זרים] ידוע לי אף על בתים של אנשים גדולים, וביניהם בעלי תורה מופלגים, בהם
האישה שותפה פעילה בתוכנו הרוחני של שולחן השבת וכלל אין הם רואים שום פגם בהנהגה
זו.
"חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"
(משלי כ"ב)
"לא יסור ממנה"- ממלאכת החינוך אלא ימשיך כל חייו
לחנך את עצמו! [הרבי מקאצק]
'עד כאן'
ספר מיוחד הדרכה מעשית להצבת גבולות ומשמעת
הרב דוד פיירמן
46 עמודים
20 שח כולל המשלוח
0548442639
029999586
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה