סוכריות השגחה פרטית
עוד שיחתנו נסבה סביב שולחן השבת וענייניו, ברצוני
לציין נושא יקר ללבי, אשר מאד חשוב לי לענות בו, והוא "סיפורי השגחה פרטית"
מסופר על הגאון הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין
זצ"ל, שהיה חפץ מאד להרגיל את ילדיו להתבונן בהשגחת ה' הפרטית ומשום כך הכריז
ואמר להם:
"מי
מהילדים, שיבוא ויספר לי סיפור השגחה פרטית שארע עמו, יקבל ממני מטבע".
וכך היה. הם היו מספרים לו סיפורי השגחה והוא העניק
להם את המטבע המובטחת. אך שכרם האמיתי היה ההרגל להתבונן ולשים לב להשגחה פרטית.
מייד בשמעי סיפור זה, גמלה החלטה בליבי "לעשות
כן אף אני" ולאמץ מנהג יקר ערך זה בשולחן השבת שלנו, בשינוי פעוט.
קמתי
והכרזתי קבל עם ועדה (בני משפחתי שיחיו) ש"כל ילד שיספר לנו בשולחן השבת
סיפור השגחה שארע עמו 'והוא עד או ראה או ידע...'
או היה שותף לו, יקבל ממני ממתק קטן".
"ויקרא האדם שמות" - אף שם כיניתי וקראתי
לאותו ממתק מובטח, ויקרא שמו בישראל "סוכריות השגחה פרטית".
כפתיח לעניין ועל מנת לעודדם ולהמריצם לספר, פתחתי
בסיפור השגחה מופלא שאירע עמי ממש באותה עת.
הסיפור החל בשיחת טלפון, "שלום, ערב טוב,
מדברים משפחת ...
לפני מספר שנים הזמנו אצלך פרשיות תפילין, עבור בננו כעת ברצוננו
להזמין זוג תפילין נוסף".
הם בררו
פרטים מספר וסיימו ב"נחזור אליך".
לאחר שבועיים ימים חזרו אלי בשיחת טלפון נרגשת.
"בננו זה שהכנת תפילין עבורו, איבד אותן, וזמן
רב שהוא תר ומחפש אחריהן. הוא לומד בישיבת הסדר ומשרת בחיל השריון. הועלה חשש
סביר, כי באחת הפעמים בהן עלה אל הטנק ונטל עמו את התפילין, נשמטו ונפלו ממנו
החוצה. הוא חיפש וחיפש סביב סביב עד שנתייאש
מלמוצאן עוד, ועל כן החלטנו להכין עבורו תפילין חדשות ומשום כך התקשרנו
אליך.
אך חבר ששמע את המעשה, עיכב בעדנו: 'חכו עוד קצת,
תנו לי לחפש'. הוא חיפש במלוא המרץ ולא נתקררה דעתו, עד שנטל מגרפה בידו והחל לגרוף
ולסרוק ביסודיות את המסלול עליו עוברים הטנקים, סנטימטר אחר סנטימטר. 'לא יתכן שתפילין תהיינה מוטלות
בביזיון שכזה'... אמר.
הוא התמיד במשימה זו יום אחר יום והתקדם בסריקת השטח
עוד ועוד.
ואז... לאחר שחלפו להם שבועיים של עבודת חיפוש
וסריקה עקשנית, גילה משהו טמון עמוק עמוק בתוך ערימת העפר והחול במסלול הטנקים!
הוא פתח
בחפירה מאומצת ולבסוף שלף במאמץ רב את הממצא. 'התפילין נמצאו!' בישר בנשימה טרופה.
'מצא' אנחנו אומרים?! הבה נתאר מה טיבה של 'מציאה'
זו.
הוא מצא את שקית התפילין על תכולתה, אך מעוכה
לחלוטין. [שערו בנפשכם, משקלו הממוצע של טנק הוא
שבעים ושנים טון. לשם הבנה והמחשה נציין, כי משקלו של רכב כבד כדוגמת רכב
מדגם 'וולוו סטיישן' הוא שני טון. כלומר כמשקל כשלושים ושש מכוניות שכאלו מונחות
זו על גב זו, כשבתחתית קבועה שרשרת חוליות פלדה. נוסיף ונאמר כי במשך התקופה עבר
מספר לא מבוטל של טנקים על מסלול זה]
האם יש טעם לנסות ולבדוק את הפרשיות שבפנים אם עדיין
כשרות הן?!" שאלו בסיימם את סיפורם הנרגש.
לשם הבנת האבסורד שבשאלה, נזכיר את העובדה כי בתי
התפילין היו מעוכים וכתושים ושהו באדמה כחודש ימים הסיכוי שנשאר שם משהו כתוב שאף לאפס.
"תנסו לבדוק. מה יש כאן להפסיד?!" השבתי.
בחלוף שעות מספר, צלצל הטלפון פעם נוספת. הם סיפרו בהתרגשות רבה כי ניגשו למכון לבדיקת
והגהת תפילין בבני ברק ושם לאחר עבודה
מאומצת הצליחו לחלץ את הפרשיות ממקומן. לתדהמתם הרבה, מצאו את הפרשיות אמנם מקומטות
מאד, אך שלמות לחלוטין! שום אות לא נפסלה ואפילו תג קטן לא נפסק.
הצוות הבודק התפעם מאד מהדבר והתקשה להאמין למראה
עיניו: "רואים כאן את יד ההשגחה העליונה ששמרה את הפרשיות בצורה מופלאה
בכשרותן ובשלמותן".
נותר להם אך
לקנות בתים חדשים על מנת להכניס בהם את הפרשיות, מכיוון שהבתים נמעכו לחלוטין
וניזוקו באורח בלתי הפיך, אך פרשיות התפילין נשתמרו באופן מופלא.
[כשסחתי סיפור זה לאישיות תורנית חשובה אצלו ביקרתי
באותה עת, ענה ואמר כי "על תפילין ודברי קודש שנכתבו כהלכה, בקדושה ובכוונה,
קיימת שמירה מיוחדת והשגחה עליונה עליהן"]
[הידור מיוחד לכתוב את כל ארבע פרשיות התפילין
מ"קדש" עד "והיה אם שמע" ברצף אחד ללא הפסק דיבור ביניהן כלל
וכלל. עיין במשנה ברורה ל"ב ס"ק ה' ובשע"ת שם]
את הדברים הללו סיפרתי לילדיי בשולחן השבת. כאשר
סיימתי, מה מאד התפעלתי לשמוע את בתי הקטנה מבקשת לספר אף היא סיפור של השגחה.
והרי המעשה, אשר נמצא טרף בפיה:
חברתה לכתה שאלה אותה "האם יש לך עיפרון להשאלה?"
"לא", השיבה.
לשם חיזוק
הדברים וראיה לדבר, פתחה את רוכסן קלמרה לרווחה והציגה את תוכנו בפניה. למרבה הפלא
גילתה בו עיפרון נוסף שהיא עצמה הכניסה, ערב קודם, בלי משים, לקלמרה.
"אתה רואה אבא, זה היה בהשגחה, כדי שלחברתי
יהיה עיפרון!"
אחריה הגיע, כצפוי, ההמשך. אחד האחים ביקש לספר
סיפור השגחה נוסף, ומיד אחריו אח נוסף. לכל אחד היה סיפור מעניין ומרתק משלו.
הדבר גרם להם לשינוי בצורת ההסתכלות. במשך ימי השבוע הם שמו לב לפרטים קטנים
ושוליים והבחינו כיצד יש בכל פרט חשבון
צדק והשגחה מכוונת מלמעלה.
המבצע, שהביא להרגל זה, שינה את תפיסתם יותר מאשר
העתרת שיחות והכברת נאומים בעניין.
יהודי מאמין מסתכל על העולם בעיניים אחרות לחלוטין. הוא
רואה בבירור בכל עניין את השגחתו ואת חכמתו של הבורא. למאמין יש עיניים אחרות - עיניים
של אמונה.
אמנם חשוב מאד להדגיש ואף להעביר זאת לילדים, כי
פעמים רבות נסתרת ההשגחה, בבחינת "ואנכי הסתר אסתיר פני", ולא תמיד
יכולים להבחין ולראות את ההשגחה דרך העיניים וצורת ההסתכלות שלנו. גם במקומות בהם
נגלית ההשגחה, רב ההסתר על הנגלה לאין ערוך, כמובן למשכיל, ויש להתחזק באמונה
שבכל דבר הויה יד ה'.
נסו נא לאמץ נוהג זה של "סיפורי השגחה"
אצלכם בבית ובשולחן השבת, ועיניכם תחזינה מישרים כמה עניין הוא מעורר וכמה שינויים
הוא מחולל.
[במטותא, עיינו נא בספר חובת הלבבות ב"שער
הבחינה" ותראו דברים רבים ונפלאים בעניין זה בהרחבה.]
בנוסף יש לדעת מה שאמרו חז"ל על הפסוק "ה'
צלך על יד ימינך" שהקב"ה מתנהג עם האדם על פי המידות שהוא עצמו מודד
"במידה שאדם מודד בה מודדים לו", וכדרכו של צל - כשהאדם זז, יזוז הצל
עשר מעלות במקביל לו. כך גם השגחת ה' על האדם היא לפי דרגת האמונה והביטחון שלו:
כשהאדם מתבונן בהשגחה, מאמין ובוטח, אזי, ביחס ישר, תהיה השגחת ה' עליו בתוספת
מרובה ובגילוי יתר.
[אמר לו
הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל כי שמי אהיה אשר אהיה, מהו אהיה אשר אהיה,
כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך. וכן אמר דוד, ה' צלך על יד ימינך, מהו ה' צלך,
כצלך, מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך, ואם אתה בוכה לו הוא בוכה כנגדך, ואם
אתה מראה לו פנים זעומות או מסוברות אף הוא נותן לך כך, אף הקב"ה צלך, כשם
שאתה הווה עמו כך הוא הווה עמך. (מדרש והזהיר מ"ג)]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה