כך יתברכו עסקיך!
"כל מלאכתך עשויה"
לנווט את השיחה
בשעה נפלאה ומיוחדת זו, בה מסבים אנו לשולחן השבת יחדיו עם
היקרים לנו, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ומשיחים שיחה
נעימה, יש לעקוב היטב בערנות מהו המוטיב של שיחה זו ומהו הנושא המרכזי בה.
שיחת רעים כמוה ככדור, מתגלגלת והולכת לה ומקבלת כיוונים
וגוונים חדשים. הנושאים השוליים והנספחים הופכים למרכזיים, והיא - כאפיקי הגאיות -
זורמת למחוזות בלתי צפויים.
ישנן משפחות, שהשיחה
השבועית היא בעצם סיכומו של השבוע, מההיבטים הבאים:
הפוליטי, הביטחוני, הכלכלי והרכילותי.
אין להפוך את שולחן השבת לבמה פוליטית, בה יועלו לדיון כל
הצעדים והצדדים הפוליטיים של השבוע החולף, והתוכניות לשבוע העתידי.
אף לא עניני ממון ומשא ומתן, מה ניתן לקנות עכשיו במבצע
ובאיזה מחיר, והיכן ישנה מכירה מיוחדת,
שכן כבר אמרו חז"ל על הפסוק "ודבר דבר" שלא יהיה דיבורך של
שבת כדיבורך של חול.
[אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג
לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נ"ח).
'ודבר דבר' שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול (שבת
קי"ג).]
וכבר אמרו בתלמוד, שבעלי בתים יורדים מנכסיהם מפני שמסיירין
נכסיהן בשבת ופירש רש"י "מסתכלין בשבת לידע מה הן צריכין",
["אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון דמפקי
עבדייהו לחירותא ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי
מדרשא".רש"י - "מסיירי נכסייהון - שדותיהם, מסתכלין בשבת
לידע מה הן צריכין" (גיטין ל"ח).]
כלומר, שבודקים למה העסק שלי זקוק, היכן יש לתקן ומה צריך
להשקיע. מכיוון שבשבת מצוי זמן פנוי בשפע, מנצלים הזדמנות זו ועורכים בדק בית.
יש לדעת כי השיחות
בענייניו של העסק בשבת הן בגדר זה של "סיור נכסיו".
אולם האדם הזהיר בדבר, וכשנכנסת שבת עסקיו אצלו בבחינת
"כאילו כל מלאכתך עשויה", כפי ערך זהירותו כן מתברך לו השבוע שלפניו,
ועסקיו מתברכים ועולים, "פרי עסקך כרימונא", "מיניה מתברכין כל
שיתא יומין" (זוהר).
שולחן השבת - המדד לאיכות המשפחה
כמעט מיותר לציין, כי את שולחן השבת המכובד שלנו לא נהפוך
במחי יד לשולחן ניתוחים, עליו נעלה את שכנינו ואת הסובבים אותנו, על מנת לערוך
ניתוח ולדון בתכונותיהם, ובעיקר בחסרונותיהם ולבנות עבורם בהתנדבות תוכנית שיקום
ושיפור כללית, הכוללת עבודת מידות שחלקן אינו סובל דיחוי. [באדם מוטבעים מעת לידתו
יצרים שפלים וחייתיים, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" ועסק מכוער זה לדון
ולבחוש בנגעי בני אדם, שורשו ביצרים חייתיים אלו ודומה הוא לדורס ואוכל "אבר
מן החי" ולא בכדי הזהירה תורה "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא
הנפש" כי תאווה גדולה יש בשיחה זו על בני אדם, עד שדומה הוא לשופך דמם ושותהו
להנאתו. צא נא וראה דברי איוב: "ואיש
נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד" (איוב י"א).
וכתב 'שם משמואל' (פרשת וארא) "כי בטבע האדם עיר פרא
יולד, ואלמלא שבע מצוות בני נח היה ממש איש את רעהו חיים בלעו, כחיות הטורפות
ודגי הים הבולעים קצתם את קצתם, ואף אחר שבע מצוות בני נח, מדינות שלא נגה
עליהם אור התורה עדיין אוכלי אדם המה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל. (ברם,
ישנם הטוענים שאין כאן חשש איבר מן החי והיא שחיטה מהודרת, שכן כבר אמר דוד המלך
עליו השלום, "בני אדם לשונם חרב חדה" ו"חץ שחוט לשונם").]
כך עלולים אנו, חלילה, להפוך את שולחננו למושבם של כת מספרי לשון הרע ורכילות שהוא דבר
מכוער עד מאד ונמנה על ארבע הכיתות שאינן מקבלות פני שכינה.
בנוסף, רואים בחוש כי האדם, אחרי שלא יכול היה לעמוד בניסיון
ופצה פיו בדבר האסור, מרגיש מאד שלא בנוח עם עצמו. יש לו מין תחושה של תיעוב
עצמי והמצפון מכה על ליבו ברגשות חרטה "מדוע כך עשיתי, וכיצד ירדתי
לדיוטא שפלה זו".
וזאת למודעי, כי ערכו של האדם אינו נמדד באורך ורוחב זקנו,
ואף לא באורך ורוחב ארון הספרים הספון בעצי ארזים המפאר את חדר האורחים בביתו, אלא
באיכות שולחן השבת שלו.
זהו ערכו של האדם וזוהי איכותה של המשפחה כולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה